<h1>ראבי"ה סימן תתקי"ב</h1>
<h2>דף מז.</h2>
אבי מורי, ראיתי בפסק דין לשון זה, העידו העדים שנתרצו ר' שמשון ואשתו בשעה ששידכו את בתם לבנו של ר' יוסף שאותו בית שמישכן להם אביו של ר' יוסף ונחלט להם שיחזירו הקניין והשיעבוד לר' יוסף והוא יחזור ויקנה רביע הבית לבנו ולבתם שהיא עתה אשת ר' אברהם, ואז בשעת הקניין היתה בתולה ולא מאורסת ועל פי העדות החזיקו ב"ד אותה בחלק שמינית על הבית ובחלק שמינית האחר יש לה שיעבוד עליו לישבע וליטל אותה בכתובתה. ואומר אני לפי אלו הדברים שגם אשתו של ר' יוסף היתה צריכה להקנות שמיד כשהקנו לר' יוסף חל השיעבוד של אשתו על הקרקע, וכי תימא הלא ר' שמעון ואשתו על מנת שיקנה לבנו ולבתם הקנו לר' יוסף ולא שיהי' לאשתו חלק באותו קניין, אומר אני כי לא הי' ר' יוסף צריך לקניינם של קרקע כי אין להם בגוף הקרקע אלא שיעבוד כדי החוב וצריכה למחול החוב או בקניין או בדבור דלימא לי' באפי תרי זיל כדאמרינין בפ' קמא דקדושין גבי עבד עברי [ט"ז ע"א] שהרי (אמסתכתא) [אסמכתא] היא ולא נחלט להם כמו שכתבת(י) אם לא במעכשיו ואפי' הי' מוחל להם היו צריכין כדי שלא יהא לאשת ר' יוסף שום גימגו' ועירעור בדבר זה. ומה שכתבת בתולה היתה ולא ארוסה איני יודע מה הוא מה לי ארוסה ומה לי בתולה בלא אירוסין והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו [כתובות ע"ח ע"ב] בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ובין משנאתרסה וניסת לבעל הבעל מוציא מיד הלקוחות ותניא כוותייהו והכי הילכתא, אלא דאין חילוק בין בתולה שלא נתארסה לשנתארסה דכולהו נכסי מלוג, ואלו הי' איש נכרי שנתן לה פשיטא לי דודאי היתה מוחזקת מיד לחלק שמינית של כל הבית שהן נכסי מלוג ולאחר מיתת בעלה זכתה ולבד מזה היתה נוטלת כל הכתובה משאר נכסי הבעל, והשתא שהאב הנותן לבנו ולכלתו נ"ל די"ל אומדן דעתו הוא שלא נתן לה אלא על מנת לכונסה אלא משום חיבת נשואין ולא זכתה אלא לאחר נשואין, כדאמרינין [שם ס"ו ע"א] הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול [לומר לאחיך] הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן וגרסי' בירושלמי [שם פ"ו ה"ה] ולאו דברים הנקנין באמירה הן תני בר קפרא פוסק על מנת לכנוס הוא, כיון שמת חתנו ולא פוסק אינו חייב לתת לאחיו כך פי' רב אלפסי. ובפ' נערה שנתפתתה גרסי' [מ"ז ע"א] ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אבי' לבית בעלה מתה לא זכה הבעל וכו' משום ר' נתן אמרו זכה הבעל לימא בפלוגתא דר' אליעזר בן עזריא ורבנן קמפלגי דתנן וכו' עד שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכו', ופסקינין בריש פ' אע"פ [נ"ו ע"א] הלכה כר' אליעזר בן עזריא, וכתנא קמא דר' נתן ק"ל כדפסקו הגאונים, אלא דמדמינין אדם הנותן לבתו נדוניא ולחתן שכותב לארוסתו תוספות ובתרווייהו לא קנו אם מתו קודם הנשואין, והכא נמי לא הי' דעתו של אב שתקנה כלתו עד הנשואין ואם הי' מת בנו קודם הנשואין אין לו חלק במתנה כלל וכך היה אומדן דעתו שלא היה מעביר נחלתו לאשה נכרית, ובכמה מקומות בתלמוד ראינו דאזלינין בתר אומדנא. ומתוך דברי הדיינים שאומרים שהיא מוחזקת במתנה רוצים שתגבה כתובה משלם לבד מזה שמינית הבית שנתן לה אבי הבעל ודבר זה אין בידי להכריע כי כל דבר יהיב לה האב של בעל אדעתא למיקם קמייהו ושתהא אחריותה על הקרקע, אדעתא למישקל ולמיפק לבר מן הכתובה לא אקני לה, כדאמרינין בסוף פ' נערה שנתפתתה [נ"ד ע"א] איתא אלמנה רב אמר שמין מה שעלי', ומסקי' א"ל רבא וכי מאחר דייקת כותי' (בשמואל) [דשמואל] אמאי הילכתא כותי' דרב א"ל לכאורה כשמואל ריהטא וכי מעיינת בה הילכתא כותי' דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, הרי לך אע"פ שנתן לאשתו מלבושים במתנה גמורה ואינו יכול להקדישה ולמכור אפי' הכי כשבא[ה] לגבות כתובה שמין המלבושים וכל שכן אבי הבעל שאין דעתו קרובה לתת לכלתו כמו הבעל ומה לי מקרקע ומה לי מטלטלי, וכמה ראיות יש בתלמוד דאזלינין בתר אומדנא. ומיהו שיעבוד יש לה על הקרקע אע"ג דבן הבן קיים, והא דאמר בפ' מי שמת [קנ"ט ע"א] שלחו מתם ב(י)ן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, התם לא הי' לבן בגוף הקרקע כלום והוי דבר שלא בא לעולם הלכך בן הבן מוציא מיד הלקוחות אבל הכא יש לו בגוף הקרקע ויכול למכור ולשעבד. ועל העשרה זקוקים שטען ר' אברהם שלקח ר' יוסף משל אשתו במה שהיתה אשתו מוחזקת יש לחקור מה שהשיב ר' יוסף לא לקחתי מידה מאומה, אם הוא לקחם לאחר מיתת בנו חייב להחזיר אע"פ שלא לקחם מידה אלא בתיבה שלה או בכל מקום שהי', אבל אם הוא אומר בני נתננם לי קודם פטירתו במתנה ישבע שכן הוא ונפטר ממנה. וכן מצאתי בתשובת רבי' שלמה בר יצחק נ"ע שיכול כל אדם ליתן מטלטלין לכל מי שירצה כל זמן שהוא בחיים ואי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל ברי' והתשובה בידי והאריך בה והא דאמרינין [שם קנ"ז ע"א] מני' ואפי' מן גלימא דעל כתפאי היינו מבעל עצמו אבל כשמכר או נתן לאחר במתנה אינה יכולה להוציא מידם וישבעו ויפטרו. ונפלאתי שכותבין נדוניא דהנעלת לי' כך וכך אפי' היא עניי' אפי' הכי מקבל עליו הבעל בשומא וכותבין בכסף ובזהב ובתכשיטין וכו' ולא מצינן זה בתלמוד אלא בתקנת קדמונים משום חינה, ודי לנו שאנו אומ' לבעל שמקבל עליו מה שלא הביאה מבית אביה, ואם הביאה קרקע מבית אביה או שניתן לה במתנה או בירושה אע"פ שאין אנו כותבין ומזכירין שם הקרקע מתוך הנדוניא דהנעלת לי' היה בדין שיהא בכלל השומא דבתרי דיני לא דייני' לי' שמקבל עליו לפרוע מה שלא ניתן לה עמה ומה שהביאה יש לה ליטול לבד מן הכתובה, והוא פלא. ובספר הישר פי' ההיא דכתב לה פירות וכסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה וכו' כגון שכתב לה בשעת אירוסין וניסת דאפי' הכי קאמר תנא קמא לא זכה הבעל משום דדעת האב על מנת לקיימה והואיל שמתה איבד זכותו וכגון שהנכסי' ביד האב ולא באו ליד הבעל ופסק כן הדין ודוק בספר הישר ותשכח וזה סיוע לדבריי, אעפ"כ שאיני מודה לו בזה שאיבד זכותו כי הוא דוחק, כהא דתניא [כתובות מ"ח ע"ב] מסר האב לשלוחי הבעל וכו' נכנסה עמו לשם נשואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מת[ה] הבעל יורשה, ואומ' ר"ת דההיא ר' נתן היא ולא קיימא לן כותי', ואני אומר מדמקשי מני' ש"מ דהכי הילכתא וליכא מאן דפליג. ונלאתי להאריך, ולפי דברי ר' יוסף שהוא מוחזק בקרקע לא תוכל לגבות מן הקרקע כלום, אבל אומר אני ששיעבד יש לה עליו וצור ישראל יצילנו מעונש הדין. אבי מורי. ואני אבי העזרי מצאתי בשם הרב ר' יצחק הלבן זצ"ל שאין נראה לו מה שפסק בספר הישר דנדוניי' חתנים (שגבו) [שלא גבו] קודם מיתת נשותיהן שאין גובין לאחר מיתת נשותיהן, פליג ואומר שגובין הכל, והתשובה בידי.
<h2>דף נד.</h2>
אבי מורי, ראיתי בפסק דין לשון זה, העידו העדים שנתרצו ר' שמשון ואשתו בשעה ששידכו את בתם לבנו של ר' יוסף שאותו בית שמישכן להם אביו של ר' יוסף ונחלט להם שיחזירו הקניין והשיעבוד לר' יוסף והוא יחזור ויקנה רביע הבית לבנו ולבתם שהיא עתה אשת ר' אברהם, ואז בשעת הקניין היתה בתולה ולא מאורסת ועל פי העדות החזיקו ב"ד אותה בחלק שמינית על הבית ובחלק שמינית האחר יש לה שיעבוד עליו לישבע וליטל אותה בכתובתה. ואומר אני לפי אלו הדברים שגם אשתו של ר' יוסף היתה צריכה להקנות שמיד כשהקנו לר' יוסף חל השיעבוד של אשתו על הקרקע, וכי תימא הלא ר' שמעון ואשתו על מנת שיקנה לבנו ולבתם הקנו לר' יוסף ולא שיהי' לאשתו חלק באותו קניין, אומר אני כי לא הי' ר' יוסף צריך לקניינם של קרקע כי אין להם בגוף הקרקע אלא שיעבוד כדי החוב וצריכה למחול החוב או בקניין או בדבור דלימא לי' באפי תרי זיל כדאמרינין בפ' קמא דקדושין גבי עבד עברי [ט"ז ע"א] שהרי (אמסתכתא) [אסמכתא] היא ולא נחלט להם כמו שכתבת(י) אם לא במעכשיו ואפי' הי' מוחל להם היו צריכין כדי שלא יהא לאשת ר' יוסף שום גימגו' ועירעור בדבר זה. ומה שכתבת בתולה היתה ולא ארוסה איני יודע מה הוא מה לי ארוסה ומה לי בתולה בלא אירוסין והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו [כתובות ע"ח ע"ב] בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ובין משנאתרסה וניסת לבעל הבעל מוציא מיד הלקוחות ותניא כוותייהו והכי הילכתא, אלא דאין חילוק בין בתולה שלא נתארסה לשנתארסה דכולהו נכסי מלוג, ואלו הי' איש נכרי שנתן לה פשיטא לי דודאי היתה מוחזקת מיד לחלק שמינית של כל הבית שהן נכסי מלוג ולאחר מיתת בעלה זכתה ולבד מזה היתה נוטלת כל הכתובה משאר נכסי הבעל, והשתא שהאב הנותן לבנו ולכלתו נ"ל די"ל אומדן דעתו הוא שלא נתן לה אלא על מנת לכונסה אלא משום חיבת נשואין ולא זכתה אלא לאחר נשואין, כדאמרינין [שם ס"ו ע"א] הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול [לומר לאחיך] הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן וגרסי' בירושלמי [שם פ"ו ה"ה] ולאו דברים הנקנין באמירה הן תני בר קפרא פוסק על מנת לכנוס הוא, כיון שמת חתנו ולא פוסק אינו חייב לתת לאחיו כך פי' רב אלפסי. ובפ' נערה שנתפתתה גרסי' [מ"ז ע"א] ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אבי' לבית בעלה מתה לא זכה הבעל וכו' משום ר' נתן אמרו זכה הבעל לימא בפלוגתא דר' אליעזר בן עזריא ורבנן קמפלגי דתנן וכו' עד שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכו', ופסקינין בריש פ' אע"פ [נ"ו ע"א] הלכה כר' אליעזר בן עזריא, וכתנא קמא דר' נתן ק"ל כדפסקו הגאונים, אלא דמדמינין אדם הנותן לבתו נדוניא ולחתן שכותב לארוסתו תוספות ובתרווייהו לא קנו אם מתו קודם הנשואין, והכא נמי לא הי' דעתו של אב שתקנה כלתו עד הנשואין ואם הי' מת בנו קודם הנשואין אין לו חלק במתנה כלל וכך היה אומדן דעתו שלא היה מעביר נחלתו לאשה נכרית, ובכמה מקומות בתלמוד ראינו דאזלינין בתר אומדנא. ומתוך דברי הדיינים שאומרים שהיא מוחזקת במתנה רוצים שתגבה כתובה משלם לבד מזה שמינית הבית שנתן לה אבי הבעל ודבר זה אין בידי להכריע כי כל דבר יהיב לה האב של בעל אדעתא למיקם קמייהו ושתהא אחריותה על הקרקע, אדעתא למישקל ולמיפק לבר מן הכתובה לא אקני לה, כדאמרינין בסוף פ' נערה שנתפתתה [נ"ד ע"א] איתא אלמנה רב אמר שמין מה שעלי', ומסקי' א"ל רבא וכי מאחר דייקת כותי' (בשמואל) [דשמואל] אמאי הילכתא כותי' דרב א"ל לכאורה כשמואל ריהטא וכי מעיינת בה הילכתא כותי' דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, הרי לך אע"פ שנתן לאשתו מלבושים במתנה גמורה ואינו יכול להקדישה ולמכור אפי' הכי כשבא[ה] לגבות כתובה שמין המלבושים וכל שכן אבי הבעל שאין דעתו קרובה לתת לכלתו כמו הבעל ומה לי מקרקע ומה לי מטלטלי, וכמה ראיות יש בתלמוד דאזלינין בתר אומדנא. ומיהו שיעבוד יש לה על הקרקע אע"ג דבן הבן קיים, והא דאמר בפ' מי שמת [קנ"ט ע"א] שלחו מתם ב(י)ן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, התם לא הי' לבן בגוף הקרקע כלום והוי דבר שלא בא לעולם הלכך בן הבן מוציא מיד הלקוחות אבל הכא יש לו בגוף הקרקע ויכול למכור ולשעבד. ועל העשרה זקוקים שטען ר' אברהם שלקח ר' יוסף משל אשתו במה שהיתה אשתו מוחזקת יש לחקור מה שהשיב ר' יוסף לא לקחתי מידה מאומה, אם הוא לקחם לאחר מיתת בנו חייב להחזיר אע"פ שלא לקחם מידה אלא בתיבה שלה או בכל מקום שהי', אבל אם הוא אומר בני נתננם לי קודם פטירתו במתנה ישבע שכן הוא ונפטר ממנה. וכן מצאתי בתשובת רבי' שלמה בר יצחק נ"ע שיכול כל אדם ליתן מטלטלין לכל מי שירצה כל זמן שהוא בחיים ואי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל ברי' והתשובה בידי והאריך בה והא דאמרינין [שם קנ"ז ע"א] מני' ואפי' מן גלימא דעל כתפאי היינו מבעל עצמו אבל כשמכר או נתן לאחר במתנה אינה יכולה להוציא מידם וישבעו ויפטרו. ונפלאתי שכותבין נדוניא דהנעלת לי' כך וכך אפי' היא עניי' אפי' הכי מקבל עליו הבעל בשומא וכותבין בכסף ובזהב ובתכשיטין וכו' ולא מצינן זה בתלמוד אלא בתקנת קדמונים משום חינה, ודי לנו שאנו אומ' לבעל שמקבל עליו מה שלא הביאה מבית אביה, ואם הביאה קרקע מבית אביה או שניתן לה במתנה או בירושה אע"פ שאין אנו כותבין ומזכירין שם הקרקע מתוך הנדוניא דהנעלת לי' היה בדין שיהא בכלל השומא דבתרי דיני לא דייני' לי' שמקבל עליו לפרוע מה שלא ניתן לה עמה ומה שהביאה יש לה ליטול לבד מן הכתובה, והוא פלא. ובספר הישר פי' ההיא דכתב לה פירות וכסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה וכו' כגון שכתב לה בשעת אירוסין וניסת דאפי' הכי קאמר תנא קמא לא זכה הבעל משום דדעת האב על מנת לקיימה והואיל שמתה איבד זכותו וכגון שהנכסי' ביד האב ולא באו ליד הבעל ופסק כן הדין ודוק בספר הישר ותשכח וזה סיוע לדבריי, אעפ"כ שאיני מודה לו בזה שאיבד זכותו כי הוא דוחק, כהא דתניא [כתובות מ"ח ע"ב] מסר האב לשלוחי הבעל וכו' נכנסה עמו לשם נשואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מת[ה] הבעל יורשה, ואומ' ר"ת דההיא ר' נתן היא ולא קיימא לן כותי', ואני אומר מדמקשי מני' ש"מ דהכי הילכתא וליכא מאן דפליג. ונלאתי להאריך, ולפי דברי ר' יוסף שהוא מוחזק בקרקע לא תוכל לגבות מן הקרקע כלום, אבל אומר אני ששיעבד יש לה עליו וצור ישראל יצילנו מעונש הדין. אבי מורי. ואני אבי העזרי מצאתי בשם הרב ר' יצחק הלבן זצ"ל שאין נראה לו מה שפסק בספר הישר דנדוניי' חתנים (שגבו) [שלא גבו] קודם מיתת נשותיהן שאין גובין לאחר מיתת נשותיהן, פליג ואומר שגובין הכל, והתשובה בידי.
<h2>דף סו.</h2>
אבי מורי, ראיתי בפסק דין לשון זה, העידו העדים שנתרצו ר' שמשון ואשתו בשעה ששידכו את בתם לבנו של ר' יוסף שאותו בית שמישכן להם אביו של ר' יוסף ונחלט להם שיחזירו הקניין והשיעבוד לר' יוסף והוא יחזור ויקנה רביע הבית לבנו ולבתם שהיא עתה אשת ר' אברהם, ואז בשעת הקניין היתה בתולה ולא מאורסת ועל פי העדות החזיקו ב"ד אותה בחלק שמינית על הבית ובחלק שמינית האחר יש לה שיעבוד עליו לישבע וליטל אותה בכתובתה. ואומר אני לפי אלו הדברים שגם אשתו של ר' יוסף היתה צריכה להקנות שמיד כשהקנו לר' יוסף חל השיעבוד של אשתו על הקרקע, וכי תימא הלא ר' שמעון ואשתו על מנת שיקנה לבנו ולבתם הקנו לר' יוסף ולא שיהי' לאשתו חלק באותו קניין, אומר אני כי לא הי' ר' יוסף צריך לקניינם של קרקע כי אין להם בגוף הקרקע אלא שיעבוד כדי החוב וצריכה למחול החוב או בקניין או בדבור דלימא לי' באפי תרי זיל כדאמרינין בפ' קמא דקדושין גבי עבד עברי [ט"ז ע"א] שהרי (אמסתכתא) [אסמכתא] היא ולא נחלט להם כמו שכתבת(י) אם לא במעכשיו ואפי' הי' מוחל להם היו צריכין כדי שלא יהא לאשת ר' יוסף שום גימגו' ועירעור בדבר זה. ומה שכתבת בתולה היתה ולא ארוסה איני יודע מה הוא מה לי ארוסה ומה לי בתולה בלא אירוסין והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו [כתובות ע"ח ע"ב] בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ובין משנתארסה וניסת לבעל הבעל מוציא מיד הלקוחות ותניא כוותייהו והכי הילכתא, אלא דאין חילוק בין בתולה שלא נתארסה לשנתארסה דכולהו נכסי מלוג, ואלו הי' איש נכרי שנתן לה פשיטא לי דודאי היתה מוחזקת מיד לחלק שמינית של כל הבית שהן נכסי מלוג ולאחר מיתת בעלה זכתה ולבד מזה היתה נוטלת כל הכתובה משאר נכסי הבעל, והשתא שהאב הנותן לבנו ולכלתו נ"ל די"ל אומדן דעתו הוא שלא נתן לה אלא על מנת לכונסה אלא משום חיבת נשואין ולא זכתה אלא לאחר נשואין, כדאמרינין [שם ס"ו ע"א] הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול [לומר לאחיך] הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן וגרסי' בירושלמי [שם פ"ו ה"ה] ולאו דברים הנקנין באמירה הן תני בר קפרא פוסק על מנת לכנוס הוא, כיון שמת חתנו ולא פוסק אינו חייב לתת לאחיו כך פי' רב אלפסי. ובפ' נערה שנתפתתה גרסי' [מ"ז ע"א] ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אבי' לבית בעלה מתה לא זכה הבעל וכו' משום ר' נתן אמרו זכה הבעל לימא בפלוגתא דר' אליעזר בן עזריא ורבנן קמפלגי דתנן וכו' עד שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכו', ופסקינין בריש פ' אע"פ [נ"ו ע"א] הלכה כר' אליעזר בן עזריא, וכתנא קמא דר' נתן ק"ל כדפסקו הגאונים, אלא דמדמינין אדם הנותן לבתו נדוניא ולחתן שכותב לארוסתו תוספות ובתרווייהו לא קנו אם מתו קודם הנשואין, והכא נמי לא הי' דעתו של אב שתקנה כלתו עד הנשואין ואם הי' מת בנו קודם הנשואין אין לו חלק במתנה כלל וכך היה אומדן דעתו שלא היה מעביר נחלתו לאשה נכרית, ובכמה מקומות בתלמוד ראינו דאזלינין בתר אומדנא. ומתוך דברי הדיינים שאומרים שהיא מוחזקת במתנה רוצים שתגבה כתובה משלם לבד מזה שמינית הבית שנתן לה אבי הבעל ודבר זה אין בידי להכריע כי כל דבר יהיב לה האב של בעל אדעתא למיקם קמייהו ושתהא אחריותה על הקרקע, אדעתא למישקל ולמיפק לבר מן הכתובה לא אקני לה, כדאמרינין בסוף פ' נערה שנתפתתה [נ"ד ע"א] איתא אלמנה רב אמר שמין מה שעלי', ומסקי' א"ל רבא וכי מאחר דייקת כותי' (בשמואל) [דשמואל] אמאי הילכתא כותי' דרב א"ל לכאורה כשמואל ריהטא וכי מעיינת בה הילכתא כותי' דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, הרי לך אע"פ שנתן לאשתו מלבושים במתנה גמורה ואינו יכול להקדישה ולמכור אפי' הכי כשבא[ה] לגבות כתובה שמין המלבושים וכל שכן אבי הבעל שאין דעתו קרובה לתת לכלתו כמו הבעל ומה לי מקרקע ומה לי מטלטלי, וכמה ראיות יש בתלמוד דאזלינין בתר אומדנא. ומיהו שיעבוד יש לה על הקרקע אע"ג דבן הבן קיים, והא דאמר בפ' מי שמת [קנ"ט ע"א] שלחו מתם ב(י)ן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, התם לא הי' לבן בגוף הקרקע כלום והוי דבר שלא בא לעולם הלכך בן הבן מוציא מיד הלקוחות אבל הכא יש לו בגוף הקרקע ויכול למכור ולשעבד. ועל העשרה זקוקים שטען ר' אברהם שלקח ר' יוסף משל אשתו במה שהיתה אשתו מוחזקת יש לחקור מה שהשיב ר' יוסף לא לקחתי מידה מאומה, אם הוא לקחם לאחר מיתת בנו חייב להחזיר אע"פ שלא לקחם מידה אלא בתיבה שלה או בכל מקום שהי', אבל אם הוא אומר בני נתננם לי קודם פטירתו במתנה ישבע שכן הוא ונפטר ממנה. וכן מצאתי בתשובת רבי' שלמה בר יצחק נ"ע שיכול כל אדם ליתן מטלטלין לכל מי שירצה כל זמן שהוא בחיים ואי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל ברי' והתשובה בידי והאריך בה והא דאמרינין [שם קנ"ז ע"א] מני' ואפי' מן גלימא דעל כתפאי היינו מבעל עצמו אבל כשמכר או נתן לאחר במתנה אינה יכולה להוציא מידם וישבעו ויפטרו. ונפלאתי שכותבין נדוניא דהנעלת לי' כך וכך אפי' היא עניי' אפי' הכי מקבל עליו הבעל בשומא וכותבין בכסף ובזהב ובתכשיטין וכו' ולא מצינן זה בתלמוד אלא בתקנת קדמונים משום חינה, ודי לנו שאנו אומ' לבעל שמקבל עליו מה שלא הביאה מבית אביה, ואם הביאה קרקע מבית אביה או שניתן לה במתנה או בירושה אע"פ שאין אנו כותבין ומזכירין שם הקרקע מתוך הנדוניא דהנעלת לי' היה בדין שיהא בכלל השומא דבתרי דיני לא דייני' לי' שמקבל עליו לפרוע מה שלא ניתן לה עמה ומה שהביאה יש לה ליטול לבד מן הכתובה, והוא פלא. ובספר הישר פי' ההיא דכתב לה פירות וכסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה וכו' כגון שכתב לה בשעת אירוסין וניסת דאפי' הכי קאמר תנא קמא לא זכה הבעל משום דדעת האב על מנת לקיימה והואיל שמתה איבד זכותו וכגון שהנכסי' ביד האב ולא באו ליד הבעל ופסק כן הדין ודוק בספר הישר ותשכח וזה סיוע לדבריי, אעפ"כ שאיני מודה לו בזה שאיבד זכותו כי הוא דוחק, כהא דתניא [כתובות מ"ח ע"ב] מסר האב לשלוחי הבעל וכו' נכנסה עמו לשם נשואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מת[ה] הבעל יורשה, ואומ' ר"ת דההיא ר' נתן היא ולא קיימא לן כותי', ואני אומר מדמקשי מני' ש"מ דהכי הילכתא וליכא מאן דפליג. ונלאתי להאריך, ולפי דברי ר' יוסף שהוא מוחזק בקרקע לא תוכל לגבות מן הקרקע כלום, אבל אומר אני ששיעבד יש לה עליו וצור ישראל יצילנו מעונש הדין. אבי מורי. ואני אבי העזרי מצאתי בשם הרב ר' יצחק הלבן זצ"ל שאין נראה לו מה שפסק בספר הישר דנדוניי' חתנים (שגבו) [שלא גבו] קודם מיתת נשותיהן שאין גובין לאחר מיתת נשותיהן, פליג ואומר שגובין הכל, והתשובה בידי.
<h2>דף עח:</h2>
אבי מורי, ראיתי בפסק דין לשון זה, העידו העדים שנתרצו ר' שמשון ואשתו בשעה ששידכו את בתם לבנו של ר' יוסף שאותו בית שמישכן להם אביו של ר' יוסף ונחלט להם שיחזירו הקניין והשיעבוד לר' יוסף והוא יחזור ויקנה רביע הבית לבנו ולבתם שהיא עתה אשת ר' אברהם, ואז בשעת הקניין היתה בתולה ולא מאורסת ועל פי העדות החזיקו ב"ד אותה בחלק שמינית על הבית ובחלק שמינית האחר יש לה שיעבוד עליו לישבע וליטל אותה בכתובתה. ואומר אני לפי אלו הדברים שגם אשתו של ר' יוסף היתה צריכה להקנות שמיד כשהקנו לר' יוסף חל השיעבוד של אשתו על הקרקע, וכי תימא הלא ר' שמעון ואשתו על מנת שיקנה לבנו ולבתם הקנו לר' יוסף ולא שיהי' לאשתו חלק באותו קניין, אומר אני כי לא הי' ר' יוסף צריך לקניינם של קרקע כי אין להם בגוף הקרקע אלא שיעבוד כדי החוב וצריכה למחול החוב או בקניין או בדבור דלימא לי' באפי תרי זיל כדאמרינין בפ' קמא דקדושין גבי עבד עברי [ט"ז ע"א] שהרי (אמסתכתא) [אסמכתא] היא ולא נחלט להם כמו שכתבת(י) אם לא במעכשיו ואפי' הי' מוחל להם היו צריכין כדי שלא יהא לאשת ר' יוסף שום גימגו' ועירעור בדבר זה. ומה שכתבת בתולה היתה ולא ארוסה איני יודע מה הוא מה לי ארוסה ומה לי בתולה בלא אירוסין והא רב ושמואל דאמרי תרווייהו [כתובות ע"ח ע"ב] בין שנפלו לה נכסים עד שלא תתארס ובין משנאתרסה וניסת לבעל הבעל מוציא מיד הלקוחות ותניא כוותייהו והכי הילכתא, אלא דאין חילוק בין בתולה שלא נתארסה לשנתארסה דכולהו נכסי מלוג, ואלו הי' איש נכרי שנתן לה פשיטא לי דודאי היתה מוחזקת מיד לחלק שמינית של כל הבית שהן נכסי מלוג ולאחר מיתת בעלה זכתה ולבד מזה היתה נוטלת כל הכתובה משאר נכסי הבעל, והשתא שהאב הנותן לבנו ולכלתו נ"ל די"ל אומדן דעתו הוא שלא נתן לה אלא על מנת לכונסה אלא משום חיבת נשואין ולא זכתה אלא לאחר נשואין, כדאמרינין [שם ס"ו ע"א] הפוסק מעות לחתנו ומת חתנו יכול [לומר לאחיך] הייתי רוצה ליתן ולך אי אפשי ליתן וגרסי' בירושלמי [שם פ"ו ה"ה] ולאו דברים הנקנין באמירה הן תני בר קפרא פוסק על מנת לכנוס הוא, כיון שמת חתנו ולא פוסק אינו חייב לתת לאחיו כך פי' רב אלפסי. ובפ' נערה שנתפתתה גרסי' [מ"ז ע"א] ת"ר כתב לה פירות כסות וכלים שיבאו עמה מבית אבי' לבית בעלה מתה לא זכה הבעל וכו' משום ר' נתן אמרו זכה הבעל לימא בפלוגתא דר' אליעזר בן עזריא ורבנן קמפלגי דתנן וכו' עד שלא כתב לה אלא על מנת לכונסה וכו', ופסקינין בריש פ' אע"פ [נ"ו ע"א] הלכה כר' אליעזר בן עזריא, וכתנא קמא דר' נתן ק"ל כדפסקו הגאונים, אלא דמדמינין אדם הנותן לבתו נדוניא ולחתן שכותב לארוסתו תוספות ובתרווייהו לא קנו אם מתו קודם הנשואין, והכא נמי לא הי' דעתו של אב שתקנה כלתו עד הנשואין ואם הי' מת בנו קודם הנשואין אין לו חלק במתנה כלל וכך היה אומדן דעתו שלא היה מעביר נחלתו לאשה נכרית, ובכמה מקומות בתלמוד ראינו דאזלינין בתר אומדנא. ומתוך דברי הדיינים שאומרים שהיא מוחזקת במתנה רוצים שתגבה כתובה משלם לבד מזה שמינית הבית שנתן לה אבי הבעל ודבר זה אין בידי להכריע כי כל דבר יהיב לה האב של בעל אדעתא למיקם קמייהו ושתהא אחריותה על הקרקע, אדעתא למישקל ולמיפק לבר מן הכתובה לא אקני לה, כדאמרינין בסוף פ' נערה שנתפתתה [נ"ד ע"א] איתא אלמנה רב אמר שמין מה שעלי', ומסקי' א"ל רבא וכי מאחר דייקת כותי' (בשמואל) [דשמואל] אמאי הילכתא כותי' דרב א"ל לכאורה כשמואל ריהטא וכי מעיינת בה הילכתא כותי' דרב מאי טעמא כי אקני לה אדעתא למיקם קמי' אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, הרי לך אע"פ שנתן לאשתו מלבושים במתנה גמורה ואינו יכול להקדישה ולמכור אפי' הכי כשבא[ה] לגבות כתובה שמין המלבושים וכל שכן אבי הבעל שאין דעתו קרובה לתת לכלתו כמו הבעל ומה לי מקרקע ומה לי מטלטלי, וכמה ראיות יש בתלמוד דאזלינין בתר אומדנא. ומיהו שיעבוד יש לה על הקרקע אע"ג דבן הבן קיים, והא דאמר בפ' מי שמת [קנ"ט ע"א] שלחו מתם ב(י)ן שמכר בנכסי אביו בחיי אביו ומת בנו מוציא מיד הלקוחות, התם לא הי' לבן בגוף הקרקע כלום והוי דבר שלא בא לעולם הלכך בן הבן מוציא מיד הלקוחות אבל הכא יש לו בגוף הקרקע ויכול למכור ולשעבד. ועל העשרה זקוקים שטען ר' אברהם שלקח ר' יוסף משל אשתו במה שהיתה אשתו מוחזקת יש לחקור מה שהשיב ר' יוסף לא לקחתי מידה מאומה, אם הוא לקחם לאחר מיתת בנו חייב להחזיר אע"פ שלא לקחם מידה אלא בתיבה שלה או בכל מקום שהי', אבל אם הוא אומר בני נתננם לי קודם פטירתו במתנה ישבע שכן הוא ונפטר ממנה. וכן מצאתי בתשובת רבי' שלמה בר יצחק נ"ע שיכול כל אדם ליתן מטלטלין לכל מי שירצה כל זמן שהוא בחיים ואי לא תימא הכי לא שבקת חיי לכל ברי' והתשובה בידי והאריך בה והא דאמרינין [שם קנ"ז ע"א] מני' ואפי' מן גלימא דעל כתפאי היינו מבעל עצמו אבל כשמכר או נתן לאחר במתנה אינה יכולה להוציא מידם וישבעו ויפטרו. ונפלאתי שכותבין נדוניא דהנעלת לי' כך וכך אפי' היא עניי' אפי' הכי מקבל עליו הבעל בשומא וכותבין בכסף ובזהב ובתכשיטין וכו' ולא מצינן זה בתלמוד אלא בתקנת קדמונים משום חינה, ודי לנו שאנו אומ' לבעל שמקבל עליו מה שלא הביאה מבית אביה, ואם הביאה קרקע מבית אביה או שניתן לה במתנה או בירושה אע"פ שאין אנו כותבין ומזכירין שם הקרקע מתוך הנדוניא דהנעלת לי' היה בדין שיהא בכלל השומא דבתרי דיני לא דייני' לי' שמקבל עליו לפרוע מה שלא ניתן לה עמה ומה שהביאה יש לה ליטול לבד מן הכתובה, והוא פלא. ובספר הישר פי' ההיא דכתב לה פירות וכסות וכלים שיבואו עמה מבית אביה וכו' כגון שכתב לה בשעת אירוסין וניסת דאפי' הכי קאמר תנא קמא לא זכה הבעל משום דדעת האב על מנת לקיימה והואיל שמתה איבד זכותו וכגון שהנכסי' ביד האב ולא באו ליד הבעל ופסק כן הדין ודוק בספר הישר ותשכח וזה סיוע לדבריי, אעפ"כ שאיני מודה לו בזה שאיבד זכותו כי הוא דוחק, כהא דתניא [כתובות מ"ח ע"ב] מסר האב לשלוחי הבעל וכו' נכנסה עמו לשם נשואין אע"פ שכתובתה בבית אביה מת[ה] הבעל יורשה, ואומ' ר"ת דההיא ר' נתן היא ולא קיימא לן כותי', ואני אומר מדמקשי מני' ש"מ דהכי הילכתא וליכא מאן דפליג. ונלאתי להאריך, ולפי דברי ר' יוסף שהוא מוחזק בקרקע לא תוכל לגבות מן הקרקע כלום, אבל אומר אני ששיעבד יש לה עליו וצור ישראל יצילנו מעונש הדין. אבי מורי. ואני אבי העזרי מצאתי בשם הרב ר' יצחק הלבן זצ"ל שאין נראה לו מה שפסק בספר הישר דנדוניי' חתנים (שגבו) [שלא גבו] קודם מיתת נשותיהן שאין גובין לאחר מיתת נשותיהן, פליג ואומר שגובין הכל, והתשובה בידי.
